ואז אתה נהיה אדם בוגר ואתה דואג לעצמך ומתנהל בחיים האלה . אבל אתה עדיין הילד הקטן הזה . עדיין . כשמעליבים אותך , כשפוגעים בך . אתה מיד נהיה הילד הזה . לא רק אני כולם נראים לי ילדים ברחוב כולם . כולם תינוקות עטופים בגוף גדול , ומכוניות וכסף ואטיטיוד , ואלק נסיון חיים . אבל כולם תינוקות . ברגע שמתחילים להקשיב טוב טוב . מתחילים לשמוע את הילדים של כולם זה כל מה שאתה שומע. אני לא יכול , יש לי פרזנטציה מחר בעבודה (אמאלה אני פוחד ) נוכל לקבוע פגישה? (בבקשה תאהב אותי !!) אבל למה החניון עולה כל כך יקר? (נמאס לי כבר!!) תפתח את הבגאז' כבר!.(אוף אני רוצה את אמא!!) כולנו תינוקות . תינוקות. תינוקות שנשכבים על הרצפה בקניון ובוכים . והאמת , הקונספט הזה שאמא דואגת לך ומטפלת לך בעניינים , נגמר איפשהו בגיל 18 . וחבל . חבל . כי אמהות מתבזבזת על ילדים . באמת אתה באמת צריך את אמא , לא כשאתה בן 4, יותר כשאתה בן 20 ובן 30 והכי כשאתה בן 40 . הלוואי ואמא שלי היתה מעורבת בחיים שלי . הלוואי והיא היתה מתקשרת לבוס שלי ואומרת לו – אדוני , אם אתה לא מעלה לה את המשכורת אני לא שולחת את הילדה . זה הילדה הכי טובה שיש. או נגיד – היא לא תוכל להגיע היום יש לה חום . או נגיד שהיא תלך למוסכניק שהחליף לי את המצבר ותגיד לו– מה אתה חושב שאתה ככה מעליב את הבת שלי? תתבייש! אתה בן אדם מבוגר! איפה אמא שלך? אני רוצה לדבר איתה . .ואז אמא שלי תדבר עם האמא של הפסיכולוגית וביחד הם יפתרו את כל הבעיות שלי. בול!