שתיים וחצי בלילה. אזעקה. אני יורדת למטה עם יוסי וגור. לאט לאט יוצאים כל השכנים ערומים וישנים. השכנה מלמטה יוצאת ומתחילה לצעוק- בן זונה די כבר!! אף אחד לא יודע על מי היא צועקת. על החמאס או על בעלה או על הכלב שלי. היא תמיד צועקת. בטח גם כשהיא שמחה היא צועקת- טוב לי!!! ממש טוב לי!! שני בומים. ואז יורד אשר השכן עם סיגריה. -עכשיו באים?? אני שואלת אותו -רציתי להיות אתכם. לא כפת לי מהטילים. צחוקים ביד אליהו. עולים הביתה. הידית של הדלת נופלת אני מתבאסת . יוסי אומר :מה את מתבאסת ?את יודעת מה הולך בעזה? כן אני יודעת מה הולך בעזה. מה זה קשור??? אי אפשר על כל דבר להגיד לי את זה!! נפלה הידית! זה מעצבן!! כבר לקחתם לי את השינה ואת העבודה ,עכשיו גם את הזכות להתבאס?? יש גבול!! חייבת קצת הומור.
בוקר אני יורדת עם גור לטיול. פוגשת את השכנה. היא מתחילה לצעוק : למה הכלב שלך נובח?? יו! בא לי לפזר כרוזים בבניין!!! במקום זה אני עונה לה בשקט -כי הוא פוחד. היא- אז למה שלי לא נובח? אני- כי שלך לא פוחד
-אה. היא אומרת. ולרגע נראה שהיא מבינה. שיש דיאלוג. ואז היא צועקת – אז שיפסיק לנבוח!!-שקט גיברת! את יודעת מה הולך בעזה?
שקט.

ללוח הופעות שלי – לחצו כאן