הושבתי אותה בסלון.כי המרפסת היתה רחוקה מדי. אני אזהר בפעם הבאה . נשבעתי . רוצה קפה? מה פתאום היא אמרה. באתי לריב. הכנתי לה קפה , ושתינו ואכלנו ערגליות . ועישנו סיגריות. אפילו שהמטפלת שלה לא מרשה לה לעשן. איזה יפים העצים, נכון? שאלתי אותה. לשתינו יש אותם עצים מהמרפסת . לשתינו יש אותו נוף. "כן" היא אמרה "ככה אני יודעת שיש לנו משהו משותף. אני גם אוהבת עצים ואור. אי אפשר לחיות בלי אור" . שתינו הסכמנו. אני בינתיים קילפתי את כל הפלסטיק של המצית. " אני רואה שמצאת לך תעסוקה" היא אמרה -כן , חייבים להתעסק במשהו , חייבים מטרה . -נשאר לך משהו מהילדות צחקתי . נשאר לי הכל מהילדות. ואז היא סיפרה לי על איך שהיא התגרשה מבעלה בגיל מאוחר , ועל איך שהמטפלת שלה מכינה לה אוכל לא טעים , ועל איך זה שהיא מחייכת למרות שבלב היא עצובה. ואני הנהנתי . אבל את בטח רוצה לנוח . היא אמרה לא . שבי. והיא ישבה. חצי שעה . יש לה ציפורניים מה זה מטופחות , הלוואי והיו לי כאלה ויש לה קלאס. אפילו שהיא בת מליון , והיא לא אוהבת שיבא בתה. כי שיבא זה של מרוקאים והיא בכלל פרסית. אבל היא נולדה בארץ אז זה לא משנה לה . היא קמה ללכת ואז ראתה את הספרים שיש לי .ואמרה: את כל הספרים נתתי לבנות שלי ועכשיו אין לי מה לקרוא. רוצה? חיפשתי ספר . נתתי לה את ברגע של שטות את "לאכול להתפלל לאהוב". זה על בחורה שהתגרשה בגיל 30 ונסעה לטייל בעולם . זה פשוט חוצפה -היא אמרה- באתי לריב ואני יוצאת עם ספר. שתינו צחקנו. הובלתי אותה לדלת .זה לקח מלא זמן . היא ירדה לבית שלה . בזמן הזה הכנתי לה צלחת מג'דרה שאתמול בישלתי (העדשים קצת קשים אבל בסדר) ותפוחי אדמה בתנור עם קצת טחינה . פחדתי שהיא תחשוב שזה לא לעניין אבל ממש רציתי. דפקתי לה בדלת . ונכנסתי עם 2 צלחות. ראיתי אותה שוכבת על המיטה וקוראת את הספר . זאת המריבה הכי טובה שהיתה לי .